הנרי השמיני היה מלך אנגליה מ-21 באפריל 1509 עד מותו. הוא היה גם מלך אירלנד מ-1541, והמשיך את תביעתם ארוכת הימים של שליטי אנגליה לכתר צרפת. כמי שירש את אביו, הנרי השביעי, היה הנרי השמיני השליט השני בשושלת טיודור.
רצונו העז לספק לאנגליה יורש זכר, שנבע הן מגאווה אישית והן מאמונתו כי אישה תתקשה לחזק את כוחה של שושלת טיודור ולשמור על השלום השברירי שנוצר לאחר מלחמות השושנים, הוביל למספר אירועים שבשלהם הוא בדרך כלל זכור: ששת נישואיו וניתוקו מהאפיפיור ומהכנסייה הקתולית.
חילוקי הדעות שהיו להנרי עם האפיפיור הובילו אותו להפריד את הכנסייה באנגליה מהסמכות האפיפיורית, ולהפוך את עצמו לראשה תוך קרע עם הכס הקדוש, שנידה אותו. בניגוד לרפורמטורים ביבשת, המלך כמעט לא עסק בתאולוגיה והתעניין בשליטה המעשית בכנסייה בארצו. מן הבחינה הדתית הצרופה הוסיף לדבוק בדוקטרינות הקתוליות, ומורשתו הטביעה חותם על המסורת האנגליקנית.
הנרי השמיני בלט גם ביריבות האישית הארוכה שהייתה לו עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת ועם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ובמלחמות התכופות שניהל עימם.
בענייני פנים ידוע הנרי בשינויים הקיצוניים שערך בחוקה האנגלית: מלבד הכרזתו בדבר עליונות השליט על הכנסייה של אנגליה, שהתחילה את הרפורמציה באנגליה, הוא הרחיב באופן ניכר את הכוח המלכותי. בנוסף, הנרי פיקח על הסיפוח החוקי של ויילס לאנגליה.